והכל בתוך תמונה אימפרסיוניסטית

5 פבר

גם אני רוצה לחיות נכון. לחיות ביום ולישון בלילה. מי זכר בכלל איך זה מרגיש?

אז, בוקר. יוגה. בננות. ים.
ובים, שוכב ומשתזף, מעניק ויטמין D לאיברים שלא שזפו אור שמש מזה שנים רבות. מוצא צדף קטנטן, אך מיוחד מאוד. זה נראה כאילו מישהו חרט עליו בשפה עתיקה. אני מרים אותו, מסיט את משקפי השמש. ומתבונן מקרוב. כמה שעות אחר כך אני אספר לראג' קומר, הצייר האימפרסיוניסטי, על הצדף. ראג' יגיד: "אתה יודע שעושים מזה בהודו שרשראות", ואני יגיד: "כן בטח", למרות שאני לא לגמרי בטוח.

משמאלי המבצר הפורטגולי, מזדקר מהים בגאווה אירופאית. מימיני, ילדים הודים, נראים בני 10, משתעשעים בחול הרך. קופצים, עושים סלטות, גלגלונים וגם פירמידה שלא מצליחה להם. אני הופך בחול עם ביד אחת בעיניים עצומות. רגל של סרטן. זה הזמן אולי לספר על סרטן אחד שחייב לי טובה רצינית. זה שאני צמחוני זה לא חידוש לאף אחד. למרות זאת, הלכתי לא פעם ולא פעמיים לשוק הדגים. ולו בשביל לראות איזה דגים עלו בחכתם של הדייגים ההודים. כל פעם יש הפתעה אחרת. אז כן, יש עוכרים שיקניטו ויתמרמרו שאני נהנה מתערוכת גופות. אבל באמת, זה לא העניין. בכל אופן. זה היתה שעת ערביים. אמילי, הג'אגלרית הצרפתיה על האופנוע מאחורה ואנחנו נוסעים בעיר. בהחלטה של רגע – לשוק הדגים. מחשיך, ונשות הדייגים מדליקות לפידים להאיר את הסחורה.

למראה הבשר והדגים המתים בצבץ רעיון מגניב. חסרים לי רק שני מילים שאני לא יודע בהינדי ורוק אנד רול. אני יוצא מהשוק ומברר: איך אומרים 'דג', איך אומרים 'לקנות'. אז הנה המשפט: מה נהי מרא מצ'לי דיה צ'ה יה. מה שבעברית עלול להיות מתורגם ל-" אני רוצה לקנות דג לא מת". עובר ממוכרת לשכנתה, אך רק דגים מתים בנמצא. לא אזכיר את המבטים המרוגזים שאני מקבל, על כך שאני חושש שהסחורה לא טריה.

העין קולטת. קולטת שתי צבטות נעות בחיות ובחינניות. היא – 300 רופי. אני – 100 רופי. 250 רופי. 200 רופי. דיל. קניתי סרטן. יש לי סרטן. והוא בתוך שתי שקיות. השקית זזה לי בתוך היד, ואם לחבר סרטן לא היו קשורות הצבתות בחוט עב, השקית היתה נקרעת לפני שהייתי מספיק לומר 'מהטמה-גנדי'. קהל סקרנים מתמקם בחצי סהר על החול הרטוב. אני שולף: סכין. מבתר את האזיקים של חבר סרטן. צבת אחת משוחררת, גם השניה. וידידי צועד בבטחה, בלי בכלל לדעת מה היה גורלו לולא אני, צועד למים. היציע רוטן בזעם. 200 רופי צועדים אל תוך הים. אני מגונן על דרכו בידיים ושלא ישתמע לשתי פנים אומר: מוג'ה מצ'לי! הדג שלי!

עד כאן סיפור הסרטן. בחזרה לים והשמש יצאה מנרתיקה והו, היא חמה כמו טוסט. בחיפוש אחר פינה של צל, אני מוצא נקודת תצפית עם תקרת אבן. יושב ומביט בים הערבי שנפרס מתחתי כמו מניפה. עוד שעה, ואני כבר יארוז את התיק, ראג' יגיע עם תיבת הפנדורה, הוא יפתח ויוציא צבעי אקריליק, סכין ציירים. הוא יספר לי שהוא מכר ציור ב-1000 פאונד. נעביר שיחה על אימפרסיוניזם, אני יגיד לו שהציורים שלו מזכירים משהו את הציורים של מונה והוא יגיד שכולם אומרים לו את זה ויחייך.

זה נראה כיף ואני מזמין את עצמי להצטרף אליו. מהון להון ואנחנו יושבים ומציירים את הים הערבי ואת המבצר. והי, זה אימפרסיוניזם, מה שלא תעשה, יגידו שזה אומנותי ואם פישלת קצת, והיד שלך רועדת, תקבל: "הו, ממש אפשר לחוש את הרגישות שלך לים". העיקר להתלכלך קצת עם צבעים, ולהנות מהנוף. זו הגרסה שלי. ראג' מרוצה מאוד מהציור שלי, אני לא. הוא לא מוכן לקבל אותו מתנה והוא מתעקש שאני יקח אותו. אולי אני אשלח אותו לסבתא במקום גלויה.

מודעות פרסומת

3 תגובות to “והכל בתוך תמונה אימפרסיוניסטית”

  1. solesoulgravatar 05/02/2012 בשעה 12:35 pm #

    הסיפור על הסרטן השאיר אותי עם חיוך מטופש למשך כמה דקות 🙂
    חמוד..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: