סע לשלום, המפתחות בפנים

29 ינו

שברולט 66? כן. מתחת לעץ.
הרדיו? החברה לקחו לשמוע בעמדה.


בקיצור, שכרתי אופנוע. 50 סמ"ק כמדומני, בלי מד דלק. כלומר אתה המד דלק, אתה פותח את המיכל דלק עם המפתחות ומציץ פנימה, תוחב את האף ומנסה להבין כמה נוזל מצוי בקרקעית.

מהון להון, מאחורי שורה של דוכני מזון מהיר, נודלס ולעטקס נוסח הודו, יושבים להם חבורה של עצלנים בטלנים. הם שתיהם נמנמו עמוקות כשבאתי וניערתי לשמנמן שבהם את הכתפיים. הוא התעורר, גירד בכרס וכמה דקות לאחר מכן, כבר סוקרים ביחד את האופנועים. מה עם זה? אני שואל. אה, זה. הממ. 150 רופי ליום. מזל וברכה. לקחתי. איך מניעים? 'ככה', הוא מראה לי. מתיישב על הטרנטה, נושא תפילה קצרה ומכה בקיק-סטארטר עד שהמכונה מתעוררת לחיים, ובחיי – היא נשמעת בדיוק כמו מכסחת דשא.

לנהוג אתה יודע? הוא שואל אותי. במבט בטוח אני אומר: "נו, מה? אני בא להשכיר אופנוע בלי לדעת לנהוג?". מניע ומתנגש מיד בקיר שממולי. "אה, זה הברקס". הבנתי. מניע את הקשיש שוב, ומתנייד מהגראג' אל הרחוב ההודי העמוס אווזים, תרנגולות, פרות, הודים ושוטרים משופמים אליהם נגיע בהמשך.

שעה לאחר מכן, אני חוזר אליו. קיראן זה השם שלו. מה יש? 2 דברים. דבר ראשון: פנצ'ר, דבר שני, קשישי מניע אך כשהיד לא מפמפמת את הגז הוא נכבה. קיראן מסתכל למטה, אחר כך למעלה, ושואל אותי: "המפתחות, איפה?", ואני, "המפתחות בפנים חבוב". אני מביט במפתחות ואט אט מבין שתחבתי את מפתחות המלון לתוך הסוויטצ'. שולח יד לכיס, מוציא את המפתחות של הקשיש, מתניע שוב, הקשיש מגרגר, והפעם כבר לא נכבה. קיראן מחייך ואני מתנדף משם מתאפק לא לצחוק לו בפרצוף.

ממול הגראג', תחנת דלק. ממלא. טנק מלא, 280 רופי, 4 ליטר + MIX OIL. מדדה עם האופנוע אל הקומפרסור ומבקש: 30 בגלגל הקדמי ו-40 באחורי. אישה חייכנית מנתבת את האופנוע כך שהגלגל מתיישר אל מול הפיה וממלאת לי אוויר. מלאים באוויר, דלק, שמן והרבה מוטיבציה. אני מחמם את המנוע. ושועט אל הגשר שמחבר את דיו אל תת היבשת ההודית.

האוויר צלול, השמש רכה ומחממת. אחרי שבוע, אני והקשיש כבר חברים טובים. אני יודע פחות או יותר מה הוא מסוגל לעשות ומה לא. אחרי שנתקעתי כמה פעמים בכל מני אזורים של האי, אני גם יודע איך להניע אותו גם כשהוא לא הכי מעוניין. אנחנו בדרך כלל מגיעים לעמק השווה. אולי לאמר – אני נחוש להניע ובסוף, בדרך כלל, מצליח להוציא ממנו את הגרגור העמוק של מכסחת דשא מטרטרת.

מודעות פרסומת

2 תגובות to “סע לשלום, המפתחות בפנים”

  1. solesoulgravatar 29/01/2012 בשעה 11:57 am #

    כתיבה יפה כרגיל
    ..
    והשיר בסוף כיף…
    zzz…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: