מהגשר המתנדנד אל השמש השוקעת

20 דצמ

בהודו הכל משתנה מרגע לרגע ובגדול לעשות תוכניות זה בזבוז זמן כמעט גמור. לכן עשיתי הכל כדי שלפחות זה יקרה כמו שצריך. סורינדר, המורה ליוגה ששמעתי עליו כל כך הרבה דברים טובים, מלמד באזור ראם-ג'ולה. ג'ולה בהינדי זה גשר, וגשר 'ראם' הוא הגשר הדרומי יותר של רישיקש. חברו לקשמן-ג'ולה הוא הגשר הצפוני והוא הגשר שאני נמצא על ידו פחות או יותר.אז מה זה אומר? זה אומר לרדת מהסוויס קוטג' לאזור הכביש הראשי, לקחת ריקשה (5 רופי) שנוסעת למטה למטה למטה במורד הכביש, עוברים תחנת דלק כמה קבצנים ויענתו 'סאדוהים' שיושבים ומחייכים לתיירים ומגיעים לראם-ג'ולה. חוצים את הגשר הגמיש (כלומר – אתה לא יודע אם בדריכה הבאה שלך הגשר בדיוק עולה או יורד, כי הוא פשוט משייט ברוח), ממשיכים דרומה רגלית עם הגנגס לעבר אזור האשראמים (swarg ashram area) ואז מגיעים למלון raj palace, שם בקומה העליונה מתקיים שיעור היוגה האגדי של סורינדר סינג. אז הגעתי יומיים קודם, לראות איפה המקום בכלל, ולשאול אם אכן אמת הדבר ששם שם מתרחש הנס. אז כן. התשובה היתה וודאית. כל ערב 5-7. מצוין. רשמתי בפנקס.

יום ראשון.

אני עושה את דרכי לבוש מכנס סגול מצחיק וסוודר שנראה כמו תמרור אזהרה או לטאה מבולבלת. על גבי: תיק קטן עם שאל מחמם למדיטציה שבסוף השיעור ומזרון יוגה בכיסוי רישיקשי אופנתי. פוסע על מדרגות הכניסה למלון. דלת הכניסה נפתחת והפקידה הנחמדת שואלת: "יס סיר, וואט קן אי דו פור יו?". אנד איי סייד: "וול, איי אם קאמינג פור דה יוגה לסון 🙂 ". אנד שי איז לייק: "או, נו יוגה אין סאנדאי…". בלעתי את לשוני וחייכתי "הודו". הערמתי את פאקלותיי והלכתי לנשנש לביבות חנוכה (סקופ: זמינות כל השנה, בערב, פחות או יותר בכל מקום בהודו).

יום שני.

הפעם החכמתי. את המכנסיים הסגולות והמאוד מתלכלכות על הרצפה ולא נוחות לרחוב ההודי השארתי בתיק. נחליף בגדים כבר שם. אני יוצא ב-4, לכל מקרה שלא יבוא. בדרך אני מתעכב כמה דקות על ראם-ג'ולה בשביל לצפות במופע להטוטים יוצא דופן של כמה קופים נועזים. עוד כמה דקות נגזלו בחנות ספרים. 4:30, ראג' פאלאס, המלון בו מתרחשת האגדה, נראה שליו, ללא צל של כובע טמבל של תייר מערבי. אני מתיישב בלובי המלון ומדפדף בטיימס אוף אינדיה. הפקידה האדיבה מזהה אותי, מצויין, נמסטה נמסטה ואני שוקע לכתבה אודות אניית שמן רוסית, שוקעת גם היא, באיזה אוקיינוס רוסי רחוק. אחרי רבע שעה האדיבה פונה אלי, אני מסתובב ושואל, יס? והיא אומרת בנונהשאלאנט ההודי, אתה ליוגה? ואני כן, אני בהחלט ליוגה, איך שלא מסתכלים על זה. אוהו!

אז כן, הייתי כנראה אמור לחוש לבד שהשיעור הוקדם ל-4. אבל זה לא קרה. לרגע חשבתי שאאלץ לצפות באגדה שבתוך אקווריום היוגה של ראג' פאלאס, מהצד הלא נכון של הזכוכית. החלטתי על כל פנים לעלות לקומת הגג של המלון ולראות מי נגד מי. בהגיעי, נגלה לעיני המחזה של 30 התלמידים שקועים בברכת השמש (ששקעה גם היא בדיוק). לקח לסורינדר בדיוק 13 שניות לראות אותי עומד בחוץ ומציץ, והוא בחינו הרב הזמין אותי בידיים גדולות פנימה. כל השאר היסטוריה. למען האמת, עוד שעה אני כבר בדרך לשיעור הבא.

 

על האוזניות: Moon River – Frank Sinatra

מברך את השמש השוקעת: סורינד סינג

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “מהגשר המתנדנד אל השמש השוקעת”

  1. ישראל ריזל 22/12/2011 בשעה 4:30 pm #

    בס"ד

    אני רואה שאתה מנצל בחוכמה כל דקה.איילו לי הייתה דקה לנשום.להפסיק את החיים לרגע

    כמוך היה לי טוב אני בטוח.בהצלחה בלימודי היוגה.ודבר עימנו (לי יש סקייפ חדש כחלק מהלימודים)israel.rizel שבוע טוב!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: